
null למפתח של שם המשתמש. בדמו הוכח שאחרי לוג-אאוט הדף הבית נשאר זמין בדפדפן, אבל ברגע שהלקוח לוחץ על כפתור או מתבצע אירוע Page_Load, הוא מופנה שוב לדף הלוגין.Session.Abandon() מוחקת את כל המידע בסשן הנוכחי, ולא רק פריט אחד. זו הדרך המתאימה לנקות את הסשן כולו בזמן לוג-אאוט. בדמו נבדק שאחרי Abandon הכניסה לדף הבית מופנית ללוגין, גם אחרי שהלקוח כבר ראה את דף הבית בדפדפן.sessionState בתוך system.web. המרצה מדגים הגדרה של דקה אחת כדי לראות את התוצאה מהר.הטקסט המלא של הדקות הראשונות בהרצאה «Session object - חלק 2» בקורס הווידאו של PracticU – כתוביות בעברית עם זמן התחלה לכל פסקה. כך תוכלו לקרוא ולחפש את הנושאים לפני שמתחילים ללמוד.
אוקיי, נכניס את המידע הנכון וניכנס לדף הבית. בדף הבית נלחץ על לוג אאוט ואנחנו רואים שאנחנו מופנים ללוג אין פייג' ולפני שהופנינו לדוג אין פייג' איפסנו את המידע שיש בסשן לגבי היוזרניים.
אז אם אני אנסה להכניס עכשיו את ההום פייג', הדפדפן אולי יצליח להציג לי את דף הבית כתמונה ראשונה, אבל ברגע שאני אלחץ על לחצן ואירוע הפייג' לואוד יתבצע, אני אופנה עוד פעם ללוגין פייג', אבל מה שאיפסנו כרגע זה היה רק את הפריט של היוזרניים בסשן.
יכול להיות שאני רוצה לאפס את כל הסשן, או למחוק את כל מה שיש בסשן. בשביל להצליח למחוק את כל מה שיש בסשן, קיימת לי פונקציה שנקראת אבנדון, כלומר נטישה.
פונקציה ריקה, ברגע שאני קורא לה, מוחקת את כל המידע שקיים בסשן, של הלקוח הנוכחי כמובן. אוקיי, בואו נבדוק.
גלשתי לדף הבית, אני מופנה לדף לוגאין, אני מכניס את הפרטים הנכונים, מבצע גלישה, לוחץ על לוגאוט, יוצא בחזרה, מנסה עוד פעם להגיע לדף הבית, ולאחר שהדפדפן מציג לי את מה שיש לו בזיכרון כמובן, ואני מנסה לבצע פעולה של דף הבית, אני מופנה עוד פעם ללוגאין.
אז הפונקציה אבנדון הרבה יותר נכונה לשימוש כאשר אני רוצה לנטוש את כל המידע שקיים בסשן עבור הלקוח הנוכחי.
זה היה אובייקט סשן שמשרת לקוח מסוים. כל לקוח יש לו אובייקט סשן שמשרת אך ורק אותו. הסשן פעיל למשך 20 דקות כברירת מחדל, אלא אם כן שינינו את הזמן