מבוא לענן פרטי עם OpenStack
centos, ובאובונטו הוא ubuntu.מבנה ושמות דיסקים ומחיצות בלינוקס:
הוכן ע"י התלמיד המצטיין: אברהים אבו שיכה
פרקי ההרצאה: מבוא לענן פרטי עם OpenStack
תמלול ההרצאה: מבוא לענן פרטי עם OpenStack
הטקסט המלא של הדקות הראשונות בהרצאה «מבוא לענן פרטי עם OpenStack» בקורס הווידאו של PracticU – כתוביות בעברית עם זמן התחלה לכל פסקה. כך תוכלו לקרוא ולחפש את הנושאים לפני שמתחילים ללמוד.
שלום, ברוכים הבאים לסרטון בנושא עבודה בלינוקס עם אופן סטאק. בסרטון הזה אנחנו נראה לכם את כל מה שצריך כדי להתחיל לעבוד על מכונות ווינדאוס בסביבת אופן סטאק.
אנחנו משתמשים בפרוביידר חיצוני אשר ייתן לנו סביבת אופן סטאק מוכנה לשימוש, ובה אנחנו ניצור בעצם את הענן הפרטי שלנו, ובו אנחנו נפעיל את המכונות לינוקס שלנו. מה שנוח מאוד בפתרון הזה של להשתמש בענן מוכן זה שאני לא צריך לתחזק שרתים פיזיים, לא צריך לתחזק חומרה, אלא יש ספק שבעצם דואג להכל ונותן לי פתרון
מקיף מקצה לקצה של כל התשתית. אם הייתי רוצה לעשות את זה לבד, הייתי צריך להקים חדר מחשבים משלי, לדאוג בפנים לחומרת אחסון, חומרה של שרתים, ציוד תקשורת, מזגנים, אגרות למיניהם, חיבור מהיר לאינטרנט ובעצם מאוד נוח לי שכל זה ניתן לי מספק אחר.
כמובן הייתי יכול לעשות פעולות דומות גם בענן ציבורי לגמרי כמו למשל באמזון או בענן של גוגל אבל אז המכונות שלי היו בעצם חלק מענן שהוא לגמרי ציבורי והייתה לי הרבה פחות שליטה על נושא של חיבוריות של תקשורת והרבה פחות חופש למשל ליצור רשתות שונות בתוך רענן ובעצם הרבה פחות
בקרה על הסביבה עצמה. פה בעצם מה שהספק נותן לי, ויש מספר ספקים שנותנים את זה, אני בחרתי להדגים על Data Centered, פשוט מטעמי נוחות.
מה שהספק נותן לי, הוא נותן לי סביבת OpenStack מוכנה לשימוש והוא הספק בעצם גובה ממני כסף לפי התשלום בפועל.
אם אני אלך על הפרייסינג סתם כדי לראות איך זה עובד ואגלגל למטה, פה בעצם אני רואה רשימה של סוגי שרתים. אני רואה יש פה טבלה שפה בעצם זה הטייפ, איזושהי מחרוזת שהיא מזהה את השרת.
כאן אני רואה את מספר המעבדים, את כמות הזיכרון ואת הדיסק שיהיה לשרת הזה. כאן אני רואה מחיר שעתי כמה יעלה לי בעצם להשתמש בשרת הזה במשך שעה אחת. ככה בעצם אני יכול לשלם בדיוק לפי מה שאני צריך.
אם אני אשווה את התמחור לאמזון והתמחור פה הוא בפאונדים אני אעשה רגע המרה לדולרים אז אני רואה בעצם שהשרת הכי קטן של CPU אחד ו-500 מגה בייט זיכרון עם 10 ג'יגה סטורייג' הוא עולה לי בערך משהו כמו סנט לשעה.
וב-EC2, אם אני אסתכל, אז אני אראה בעצם שהשרט דומה עולה לי בערך 0.065 סנט. כלומר, אמזון בערך 40 אחוז יותר זול. אז פה בעצם אני משלם קצת קצת יותר ומקבל הרבה יותר שליטה שאגב באמזון אם הייתי משתמש בשירותים נוספים כמו אחסון נוסף או בשירותי רשת נוספים
שיש להם שירותים אחרים הייתי מוצא את עצמי כן משלם יותר ככה שבעצם עלות פתרון צריכה בעצם יכולה להיבחן רק אחרי שיש לי את הארכיטקטורה הסופית.
אני רואה כאן שיש לי בעצם מהאינסטאנס, מהמכונה, אגב, מכונה וירטואלית באופן סטאק נקראת אינסטאנס, האינסטאנס הכי קטן הוא עם CPU אחד ו-500 מגה ראם, והאינסטאנס הכי גדול שאני יכול לקנות מהספק הזה הוא 16 CPU ב-32 ג'יגה ראם עם 80 ג'יגה בייט של דיסק למכונה הזאת.
אמזון, היתרון שלהם שיש לי גם אינסטנסים גדולים יותר, למשל, אם אני אגלגל פה למטה, יש לי גם אינסטנסים שיש להם 40 CPU וכדומה.
אז אם בעצם האפליקציה שלי או שהפתרון שלי מצריך שרתים גדולים, אז כנראה שהספק הזה לא יתאים לי ואני אצטרך או להשתמש באמזון או בספק אחר שכן נותן את ה-capacity הזה שיאפשר לי להריץ אינסטנסים גדולים.
מה שמדהים בפתרון הזה זה בעצם המהירות שבה אני יכול להקים את ה-data center, את סביבת ה-open stack. מהרגע שאני לוחץ sign up ובעצם מקליט את כתובת האימייל שלי ונותן את מספר כרטיס אשראי, בתוך דקות ספורות הסביבה שלי בעצם כבר מוקמת ואני מקבל הוראות גישה שמאפשרות לי להתחבר ל-OpenStack דשבורד שלהם.
וכך בעצם נראה ה-OpenStack דשבורד. נעשה overview קטן על מה שיש לנו בפנים. אתם לא חייבים ידע מקדים ב-OpenStack מה זה, כי אנחנו באמת נדבר פה על כל פעולה שאנחנו עושים, ועל כל פרט ופרט שיקרה לנו פה בסרטון.
אז בעצם הדשבורד של ה-OpenStack מתחלק לשלושה חלקים. פה יש לי את החלק המרכזי, ששם אני רואה את הפעולות שאני יכול לעשות.
פה יש לי חלוקה לאזורים. אנחנו נדבר בעיקר היום על האזור של ה-Compute. כאן יכול לראות Overview של הסביבה שלי, בעצם מה המגבלות שלי, כמה אינסטנסים אני מריץ, כמה מעבדים אני צורך בכל האינסטנסים, בכל המכונות הווירטואליות, בכמה זיכרון אני משתמש בסך הכל בסביבה שלי.
אני רואה שהמגבלה פה היא עד 20 ג'יגה. כלומר, כל המכונות שלי ביחד בפרויקט הזה, יכול להיות בהם ביחד 20 ג'יגה בייט של זיכרון.
דמות ה-IPs, Floating IPs, או IP צף, תכף אני אסביר בדיוק מה זה, קראי עד 1, ו-IP צף, למעשה זהו IP חיצוני. לכל מכונה בענן יהיה את ה-IP הפנימי שלה בתוך הענן, שבעזרתו מכונות אחרות בתוך הענן יוכלו לגשת אליה.
ואם אני רוצה שלאותה מכונה תהיה גישה מבחוץ, אז אני בעצם אקצה לאותה מכונה IP חיצוני והתעבורה שמגיעה ל-IP החיצוני הזה היא בעצם תועבר לתוך המכונה הזאת.
Security Groups, אלה בעצם אפשר להסתכל על זה כמו הגדרות של Firewall שבתוך Security Group מוגדרים לאיזה פורטים מותר למכונה לגשת, באיזה פורטים מותר לה להוציא תקשורת, ובאיזה פורטים המכונה יכולה לקבל תקשורת.
אני יכול לתת לאותה מכונה כמה וכמה סקיוריטי גרופס, וככה למשל לאפשר לה לאפשר מבחוץ למשל יהיה לי ווליום סקיוריטי גרופס גרופ ל-WebServer שיכלול בתוכו פורטים 443 ל-HTTPs ופורט 80 לתעבורת HTTP לא מוצפנת ויהיה לי גם למשל ווליום גרופ אחר למכונות לינוקס עם SSA ששם יהיה מוגדר לי פורט 22 ואז ה-Security Group בעצם אני יכול לצרף את אותה מכונה לכמה Security Groups
ככה שאם אני ארצה שלמכונה יהיה גם Security Group של Web Server וגם Security Group של SSH. נו, נראה את זה בהמשך. הווליומס, אלה בעצם דיסקים שמחוברים למכונות.
אני יכול לעשות את הדיסק גם כדיסק עלייה של המערכת, כדיסק הראשי, וגם אני יכול להשתמש בדיסק הזה לשמירת מידע. בעצם ה-volume storage זה כמה סך הכל storage מוקצה לכלל הווליומים שלי, וכמה אני משתמש בו מתוך, כרגע אני רואה שאני יכול להשתמש עד 40 ג'יגה, ואני כרגע משתמש ב-0 ג'יגה.
מה שחשוב לציין זה שהדיסקים הראשיים של המכונה הם לא בהכרח יבואו מתוך ה-volumes האלה. אני כרגע לא נכנס בדיוק ללמה ואיך, אבל חשוב לציין שפה מדובר בווליומס שהם ווליומס של מידע, בעיקר שנועדו לשמירת מידע בצד, ככה שגם למשל אם אני אקח ואעצור מכונה ואני אחבר אליה ווליום,
לאחר מכן אני יכול להשמיד את המכונה הזאת ולהשאיר את הווליום. מכאן אני עובר לתפריט של האינסטנסס, וכאן בעצם יהיו לי רשימה של האינסטנסים, המכונות הווירטואליות שאני אריץ בתוך הענן.
ומפה בעצם אנחנו נתחיל להקים את המכונה ולפעול, ואני אסביר על התפריטים האחרים ועל האפשרויות האחרות תוך כדי.
אז דבר ראשון, אחרי שהאופן סטאק ירים לנו מכונה, אנחנו נרצה לגשת אליה. בשביל זה אנחנו ניתן למכונה IP חיצוני. ובנוסף, אנחנו צריכים גם איזושהי גישה אליה.
והמכונות באופן סטאק, בי דיפולט, הן לא עולות עם שם משתמש וסיסמה שאפשר להתחבר אליהן. בעצם ההתקנות המוכנות, אין בהן סיסמה שהיא מוגדרת מראש, כדי שבעצם אם תהיה לי בארגון איזושהי סיסמה קבועה לכל המכונות, אז שאני לא אוכל להשתלט פתאום על כל המכונות אם הסיסמה הזאת מתגלה,
אלא מה שקורה זה שבהתקנה אני שותל במכונה security key. איך זה מתבצע? כאשר המכונה עולה בפעם הראשונה מורץ על המכונה מעין סקריפט שנקרא cloud init שפונה למטא דאטה סרבר, לבעצם שרת שנמצא בתוך הענן, בתוך הopen stack אשר מכיל את המידע על המכונות האלה,
השרת הזה ישתול בפנים את המפתח הצפנה שבעזרתו אני אוכל אחר כך להתחבר ב-SSH. אז מה שבעצם יקרה זה שבמכונה ישתל ה-Public Key שלי, שאני אגדיר אותו ותכף אנחנו נייצר אותו, ולאחר מכן אני בעזרת ה-Private Key אוכל להתחבר למכונה הזאת.
בשביל לייצר public key וprivate key אני הולך להשתמש בפוטי kgen פשוט כי אני מריץ את זה מתוך הווינדוס אני נלחץ פה על כפתור generate אם הייתי עובד בלינוקס הייתי משתמש בפקודה ssh kgen עכשיו אני מספק מידע רנדומלי על ידי תנועות העכבר ועל הבסיס המידע הרנדומלי הזה נוצר ה-key
מה שאני הולך לעשות, אני הולך לשמור את הכי הזה. אני עושה סייב לפרייבט קי וסייב לפאבליק קי. יש לי אפשרות גם להגן על המפתח בסיסמה, אבל אני לא רוצה לעשות את זה, לכן אני אשתמש במפתח כפי שהוא ללא סיסמה.
כאן אני בוחר yes, ואני אתן שם לכי מיכלOS openstack save, ועכשיו אני אשמור גם את ה-public key, נקרא לו מיכאלOS.pub.
אם אני אלך ואסתכל מה יש בפנים, בתוך המפתחות האלה, ואפתח אותם למשל עם Notepad,