
הטקסט המלא של הדקות הראשונות בהרצאה «תכנון VPC ב-AWS חלק 2» בקורס הווידאו של PracticU – כתוביות בעברית עם זמן התחלה לכל פסקה. כך תוכלו לקרוא ולחפש את הנושאים לפני שמתחילים ללמוד.
ועכשיו אני שואל את השאלה, מה מיוחד כל כך בפרייבט סאבנט? הבנו ששם אני הולך לקיים את כל השירותים שלי ואת רוב השרתים שלי והדאטאבייסים והסטורג', אני ארים בפרייבט, בגלל שפרייבט סאבנט כשמה כן היא, זה רשת שהיא יותר מוגנת מהאינטרנט.
מה הכוונה? מהאינטרנט אל הסאבנט הזאת אין גישה ישירה. מה שאנחנו הולכים לדאוג לעשות בהמשך, הולכים לדאוג לשים נאט גייטווייז בסאבנט האלה שידאגו לכך שלא יהיה גישה ישירה מהאינטרנט לאותם רכיבים שירוצו פה.
מה שאתם הולכים לראות בהמשך זה שאנחנו נרים פה אינסטנסיז, אנחנו נרים פה סטורג' ודאטאבייסס וכו' וכו', הם ישבו בתוך פרייבט סאבנט מוגנים מהאינטרנט וכשהם יצטרכו לצאת אל האינטרנט הם יצאו אל האינטרנט דרך הנאט גייטווי הזה.
מנת גייטווי הזה יצא דרך הפאבליק סאבנט וכשהוא יצא החוצה אל האינטרנט הוא יצא באמצעות דבר שנקרא אינטרנט גייטווי. אז מה שהולך לקרות זה שאנחנו ניצור את ה-VPC, אנחנו ניצור דבר שנקרא אינטרנט גייטווי IGW, את האינטרנט גייטווי הזה אנחנו נשייך ל-VPC, אינטרנט גייטווי מאפשר לי אינגרס ואיגרס טראפיק
מהאינטרנט לתוך ה-VPC ומה-VPC אל האינטרנט, זה היכולת של ה-Internet Gateway, הוא מאפשר לנו אינגרס ואיגרס, או יש כאלה שאומרים Outbound ו-Inbound Traffic.
מה שהולך לקרות בעתיד זה שאינסטנסס התחבאו בתוך ה-Private Subnet, הם יצאו באמצעות NAT Gateway שהוא זה שידע לצאת החוצה דרך ה-IgW. כלומר, Inbound Traffic לא יגיע מהאינטרנט פנימה לתוך ה-Subnet הזה.
ולכן אנחנו קוראים לזה פרייבט סאבנט. אז כמו שהבנתם, אם אני רוצה פול רידנדנסי, מן הסתם אני גם אקיים נאט גייטווי, אני אצור לי נאט גייטווי גם בסאבנט הפרייבט השני, כך שגם משם יהיה לי הגנה מוחלטת, ואם אני אחליט להשתמש כמובן ב-AZ הנוסף.
אבל מה שחשוב להבין במינימום זה שהסאבנט הפרייבט הוא יותר מוגן בגלל שהמחשבים, השרתים שישבו בתוכו כשהם יצאו לאינטרנט הם יצאו דרך דבר שנקרא נאט גייטווי כלומר לא יהיה לי אינגרס פנימה לתוך הסאבנט הזה. רצתי קדימה ודיברתי על אינסטנסס ועל וירצ'ואל משין ועל נאט גייטווי אבל אני סומך עליכם שבשלב הזה אתם יודעים
למה אני מתכוון ואם לא אתם יכולים לראות את סרטוני ההדרכה הבסיסיים האחרים שיש לנו הנה לכם דוגמה של VPC ש-80% פלוס מהמקרים יתאים לכם בול למה שאתם הולכים להרים ב-AWS. לפעמים אפילו 90%. יש לנו VPC, צריכים לבחור סיידר ריינג'. עם הסיידר ריינג' הזה אני אעבוד ואיצור לעצמי סאבנטים.
ל-VPC הזה יכולים לשייך IGW, שזה חובה, זה בעצם הגייטוויי, הראוטר הראשי שלי ל-VPC, ובתוך ה-VPC, כשניצור את הפרייבט סאבנטס, מן הסתם אנחנו נרצה שלמכונות שירוצו בתוך יהיה גישה אל האינטרנט, אנחנו גם ניצור דבר שנקרא Not Gateways.
אנחנו כמובן נבין איך זה עובד וניצור כאלה וכו' וכו', אבל כדי להבין את התכנון הבסיסי הראשוני שלנו של VPC, הנה לכם תכנון ראשוני של VPC היחסית פופולרי שיכול לעבוד נפלא כמעט עבור כל use case שיש לכם בראש.
מה שחשוב לציין זה שכשאתם באים לתכנן את ה-VPC שלכם, אם אתם הולכים להתחבר לאיזשהו on-premise, יש לכם data center כבר קיים, אתם הולכים לעשות מיגרציה, יש לכם עוד ענן, יש לכם עוד חשבונות AWS. תזכרו שכשאתם בוחרים את ה-Cyder Range, שלא יהיה קונפליקט עם הכתובות IP האחרות שיש לכם.
אז תבחרו כתובות IP שלא בשימוש. תדאגו לרשום איפשהו באיזשהו Spreadsheet, איזשהו קובץ אקסל, את הכתובות IP שאתם נתתם ל-VPC ול-Subnet השונים.
שימו לב לגודל של ה-VPC, האם באמת אתם צריכים 60,000 כתובות? אני עכשיו עשיתי 90,000 כתובות כי מה אכפת לי אנחנו עושים פה איזושהי הדגמה אבל אם אתם ברצינות מרימים מערכת ויש לכם כבר סביבות שונות יש לכם עוד נטוורקס תדאגו לקחת כמות כתובות IP שהיא מנג'אבול כדי שתוכלו להמשיך ולהשתמש