Red Hat 7 - Services
hostnamectl set-hostname, והפקודה כותבת את השם לכל המקומות הדרושים.systemctl get-default מציג את היעד (target) שאליו המערכת עולה.systemctl set-default multi-user.target מעביר את העלייה למצב טקסטואלי בלבד. המשתמש צריך להיות root.systemctl list-dependencies מציג את השירותים שהיעד דורש, ואלו שאסור שירוצו איתו במקביל.systemctl status postfix.service מציג אם השירות פעיל, מתי עלה, מה ה-PID שלו, ושורות אחרונות מהלוג. ההוספה של -l מציגה לוג מורחב יותר.systemctl start ו-systemctl stop.systemctl enable ו-systemctl disable קובעים אם השירות יעלה בבוט הבא.systemctl mask מונע הפעלה בכל דרך, גם ידנית וגם אוטומטית. הביטול הוא unmask.systemctl list-units כדי לראות את כל היחידות במערכת ואת המצב שלהן, למשל Failed. שירות שרץ פעם אחת ונגמר יכול להישאר במצב Active.מבנה ושמות דיסקים ומחיצות בלינוקס:
הוכן ע"י התלמיד המצטיין: אברהים אבו שיכה
פרקי ההרצאה: Red Hat 7 - Services
תמלול ההרצאה: Red Hat 7 - Services
הטקסט המלא של הדקות הראשונות בהרצאה «Red Hat 7 - Services» בקורס הווידאו של PracticU – כתוביות בעברית עם זמן התחלה לכל פסקה. כך תוכלו לקרוא ולחפש את הנושאים לפני שמתחילים ללמוד.
שלום וברוכים הבאים לסרטון ההמשך בנושא גרסה 7 של רדט אנטרפרייז לינוקס או סנטו-אס. בסרטון הזה אנחנו הולכים לדבר על הבקרה על המערכת, על הבקרה על הסרוויסים שרצים על המערכת, על הבקרה של תהליך העלייה של המערכת, אוקיי?
אני פה עם גרסה 7 שהתקנו בסרטון הקודם, שבו עשינו overview על ההתקנה, תהליך ההתקנה וגם על הגוי, ופה אני בעצם פותח טרמינל כדי לעבור לעולם של הפקודות שבו אנחנו הולכים לנהל את המערכת הזאת.
אז כמו שאמרתי, המערכת 7, גרסה 7 היא גרסה שהיא עוברת דור, ואחד מהסממנים לכך זה שרואים שבעצם Red Hat ייעדו את המערכת לכך שהיא תוכל להיות מנוהלת בצורה אוטומטית, בצורה נוחה, וזה מתבטא בכך שהמערכת בעצם הרבה מאוד דברים ניתן לשלוט עליהם בעזרת פקודות ולא רק בעזרת עריכת כבשי קונפיגורציה.
דוגמה טובה לכך שתבינו את הרוח של המערכת היא בעצם ה-host name. אם נפתח רגע גרסה 6 של המערכת, אוקיי, אז איך בעצם אנחנו שינינו את ה-hostname בגרסה 6?
עשינו vi ל-etc sysconfig network, אוקיי, וכאן בעצם היה לנו הפרמטר של ה-hostname. בעצם אנחנו שינינו אותו, וכאשר המערכת עלתה, היא עלתה עם hostname חדש.
בגרסה 7 יש לנו פקודה מיוחדת שהמטרה שלה היא לשלוט על ה-hostname, והיא נקראת, אני אחזור מהעברית לאנגלית, והפקודה נקראת hostnamectl. הנה, בסוף זה קרה, hostnamectl.
כאשר אני מריץ אותה, אני רואה שלל פרמטרים על המחשב, כמו סוג הארכיטקצ'ר, הקרנל וכדומה, ובעזרת הפקודה הזאתי ניתן גם לשנות את ה-hostname בפועל.
נשים hostnamectl, set hostname, ואני אתן לו שם חדש, וי שבע נקודה לאב נקודה לוקל מריץ את הפקודה הפקודה השתנתה ועכשיו פתחתי טאב חדש אני רואה בעצם שהסטינג שלי ההגדרות שעשיתי נכנסו לפועל בפועל ההוסט ניים נשמר ב-etc הוסט ניים שכאן שמור השם של ההוסט
יחד עם זאת כדי לערוך אותו בצורה מסודרת במערכת ויש לי פקודה שעושה את זה עבורי. כאשר ההגדרות של המערכת מתבצעות בעזרת פקודות הרבה יותר קל לי לנהל את המערכת בעזרת סקריפטים ובעזרת כלים אוטומטיים כי בעצם אני לא צריך להסתבך בתוך הסקריפטים לדעת בדיוק איך אני צריך לשנות את הקובץ, להתחשב בכל הפרמטרים הקיימים אני פשוט יכול
להגיד לפקודה לעשות את הפעולה שאני רוצה לעשות כמו לעשות שינוי שינוי מסוים או להוסיף הגדרה חדשה ואז הפקודה היא כבר תדע ליישם את השינוי הזה בכל המקומות שצריך בתוך המערכת דוגמה טובה לכך היא העניין של העלייה של המערכת כמו שאתם יודעים, אפשר להעלות מערכת לינוקס במצב של גרפי וגם במצב של טקסטואלי.
הרי אין צורך שכל השרתים יריצו את הממשק של הגרפי. איך היינו עושים את זה ברדאט אנטרפרייז לינוקס 6 או בסנטוס 6?
היינו עורכים את הקובץ vi etc init tab, ובקובץ הזה היינו קובעים את ה-Default Run Level. פה בעצם במקרה הזה הוא מיועד ל-Init 3. ב-Red Hat Enterprise Linux 7 סלאש סנטוס 7 המצב הוא שונה.
כדי לקבוע בעצם את העלייה של המערכת, אם המערכת תעלה לממשק גרפי או לממשק טקסטואלי, אני צריך להשתמש בעזרת הפקודה SystemCTL שזאת הפקודה ששולטת על מערכת העלייה ומערכת ניהול הסרוויסים של השרת, בעצם שולטת על ה-SystemD שהוא בא להחליף את המנגנון שהיה קיים עד עכשיו בכל הגרסאות הקודמות, את ה-SystemInit ובעזרת SystemCTL אני יכול
לעשות get default וכאשר אני עושה get default אני בעצם מקבל את ה target שאליו המערכת תעלה איך בעצם ה systemd פועל יש לו יעדים מסוימים למשל יש לו target גרפי אני רוצה להעלות את המערכת למצב גרפי ובתוך המצב הגרפי יש מספר סרוויסים שהמערכת צריכה לעלות כדי להגיע אל היעד, אל הטארגט
הזה. אז מה זה הטארגט הזה בעצם? ממה הוא מורכב? יכול לעשות System CTL, שהוא Graphical Target, וככה לקבל מידע על מה זה הטארגט הזה וממה הוא מורכב.
כאן אני למשל רואה את ה-ID, את השמות שלו, גרפיקל טארגט, דיפולט טארגט, גרפיקל טארגט ו-run level 5 טארגט. אני יכול לראות בעצם מה ה-requirements שלו, מה הוא דורש, איזה סרוויסים הוא רוצה שיעלו ביחד איתו ועם מה הוא קונפליקט.
למשל, אני רואה שהוא קונפליקט, מתנגש עם Rescue Target, עם Rescue Service ועם Shut Down Target, כלומר, שתי המטרות האלה, שתי היעדים האלה של העלייה של המערכת, לא יכולים להתבצע בו זמנית.
פה יש מידע של איזה דברים הוא צריך לעלות אחרי הטרגט, ואיזה דברים בעצם צריכים לעלות לפני הטרגט. כלומר, הטרגט יעלה לפני אלה ואפטר אחרי אלה. ויש לי פה עוד הרבה מאוד מידע על הטארגט הזה, כמו מתי הטארגט הזה הושג בפעם האחרונה, מתי הוא עלה וכדומה.
זהו מידע מאוד שימושי שיכול לשמש אותי בדיבאגינג של מצבים מסוימים במערכת. כדי לראות בדיוק ממה מורכב הטארגט, אני יכול להריץ את הפקודה SystemCTL List Dependencies על Graphical Target וכאן בעצם אני אראה ממה ה-Graphical Target מורכב, איזה תלויות יש לו והאם הם כרגע למעלה או למטה במערכת.
אני רואה בעצם שה-Graphical Target מורכב למשל מ-GDM, הוא Display Manager שצריך לרוץ. אני רואה שהוא מורכב ממולטי-יוזר טארגט, אוקיי? שזה בעצם הטארגט הטקסטואלי שבו פעילים כל שירותי הרשת.
שימו לב, חלק מהשירותים הם מופיעים באדום וחלק בירוק. העניין הוא שלא כל הדיפנדנסיס, בעצם לא כל מה שיש בדרך חייב להיות למעלה, יש דברים שחייבים להיות ויש דברים שלא חייבים להיות, אוקיי?
עכשיו כשהבנו בעצם מה זה הטארגט הזה, בואו ניקח את המערכת הזאתי ואנחנו נשנה אותה למצב שהמערכת תעלה במצב טקסטואלי. אני רושם פה SystemCTL והפעם במקום GetTarget אני עושה SetDefault וכאן אני ארשום Multi-User Target.
מה שיפה זה שהוא יודע להשלים עם ה-Tab, כפתור טאב את כל השמות האלה ככה שזה ממש מקל על השימוש הנכון. אני עושה סט דיפולט. לא הייתי ביוזר רוט לכן אני נדרש פה בעצם להקיש את הסיסמה של רוט, את הסיסמה של היוזר שלי, אוקיי.
כמובן שאני ממליץ לעשות את כל הפעולות האלה בתור יוזר רוט. עכשיו אני אעשה פה גט דיפולט.